מתי היה הזמן שבו התחיל הענין של הדלקת נר שבת?
פרק שני במסכת שבת הוקדש לנושא הדלקת הנר. הפרק פותח בשאלה "במה מדליקין ובמה אין מדליקין?" פתיחה זו מצריכה עיון. מדוע הפרק
לא פתח בביאור החובה להדליק, שבהבנה פשוטה היה ראוי לפתוח בה, אלא בביאור האופן בו יש לקיים את מצוות ההדלקה[1].נראה שפתיחה זו יש בה כדי ללמדנו שאכן מצוות הדלקת הנר קבועה היא, שישנו מנהג ידוע שמדליקים נר שבת ואליו מתייחסת המשנה ומגדירה כיצד יש לקיימו.
הבנה זו במשנה נשנתה במפורש בדברי חז"ל על הפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". כך נכתב במדרש:
"וכל חכמי הדורות לא נחלקו אלא במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אבל בהבערה עצמה שראוי להדליק לא נחלקו כלל, ללמדך שקבלה היתה לישראל מימי משה רבנו להדליק הנר."
(מדרש לקח טוב, ויקהל לב, ג)
מדברים אלה עולה שכבר מימות משה רבנו קיבלה האומה על עצמה לקיים מצווה זו. אולם, שורשי המצווה מצויים עוד קודם לכן, בראשית היווסדה של האומה באהלי האבות והאמהות.
[1]הסדר בו נקט ה'אור זרוע' בהסברו למשניות פרקנו, מחדד שאלה זו. בהלכות ערב שבת בסימן יא הביא וביאר את המשנה השביעית "שלשה דברים צריך אדם לומר... הדליקו את הנר", וגם את המשנה השישית "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן... ובהדלקת הנר", ממשניות אלו ניתן לשמוע שיש חובה להדליק את הנר. ורק לאחר מכן, בסימן יב, ה'אור זרוע' מביא ומבאר את משנת "במה מדליקין", בעוד שבסדר המשניות היא המשנה הראשונה הפותחת את פרק שני.
כמו כן, הרמב"ם ב'משנה תורה' ראה לנכון לפתוח את פרק ה' בהלכות שבת, הפרק שייחד להדלקת הנר, את החובה להדליק נר, ולא בביאור 'במה מדליקין' כבמשנה.
