מערכת תמונות יהודיות  ה אייר, תשפד13/05/2024


ידוע מנהג ישראל שמראש חודש ניסן עד י"ב בו, קוראים את פרשת הנשיא של אותו יום

ידוע מנהג ישראל (ע"פ השל"ה מס' פסחים קמ, ב) שמראש חודש ניסן עד י"ב בו, קוראים את פרשת הנשיא של אותו יום. וכפי שמביא הטור (או"ח סי' תכט) ממסכת סופרים: "בא' בניסן התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח נשיא אחד ליום עד י"ג בניסן, וכל נשיא ביום שהקריב קרבנו – היה יום-טוב שלו", ומטעם זה אין אומרים תחנון בכל חודש ניסן, הואיל ו"יצא רוב החודש בקדושה" (ב"י לטור שם, הובא במג"א שם סק"ג).

וצריך להבין:
למרות שכל סיפורי התורה הם דברים נצחיים – לא מצינו שיעשו זכר למאורעות שבתורה, חוץ מעניינים כלליים ויסודיים כמו "זכר ליציאת
מצרים" או "זכר למקדש" (וגם אז, לא לכל העבודות שנעשו בביהמ"ק, אפילו אלה הקבועים), ומדוע עושים זכר לקרבנות הנשיאים שהיו: (א) חד-פעמיים, (ב) במשכן, ולא בביהמ"ק?
ולא זו בלבד, אלא עושים זכר כפול: (א) קריאת פרשת הנשיא (ב) אי אמירת תחנון לחודש שלם!
ויתרה מזו: אחרי אמירת ה"נשיא" מבקשים (ב"יהי רצון") "יאירו נא עלי כל ניצוצין קדישין . . הכלולות בקדושת זה השבט, להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך . . אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם אמן". והדבר תמוה: כיצד משפיע קרבן הנשיא (קרבן פרטי מלפני למעלה מ-3,000 שנה) על האומר אותו על כל ימי חייו, ויתרה מזו – על כל צאצאיו עד עולם?

מבאר הרבי:
חנוכת המזבח היא היסוד וההתחלה של עבודת בני ישראל במשך כל הדורות, כי כשם שהחינוך (של אדם פרטי) מעמיד את היסוד של המחונך לכל משך ימי חייו – כך חנוכת המזבח היה ה"חינוך" לעבודת המשכן, שזוהי תמצית עבודת בני ישראל בכל הדורות: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" [כדרשת חז"ל "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם – בתוך כל אחד ואחד"].
ולכן השתתפו בחנוכת המזבח כל השבטים, והקרבנות הובאו ע"י הנשיאים דווקא, כי "הנשיא הוא הכל" (רש"י חוקת כא, כא), ולכן קרבנות הנשיאים כוללים את כל סוגי עבודת ה' של כל השבטים.
ועפ"ז מובן מדוע עושים זכר לדורות לקרבנות הנשיאים – כי הם עניין נצחי הנותן כח לכל יהודי בכל הדורות, ע"י נשיא השבט שלו [וגם ע"י הנשיאים האחרים, כמבואר בספרים* שכל יהודי כלול מכל ישראל ויכול לקבל את האורות של כל השבטים], להבין ולהשכיל בתורה ולעשות רצונו יתברך, וגם להמשיך את זה באופן נצחי – אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם אמן.


מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לב, ניסן (עמ' 19 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). בהמשך השיחה מבואר שאמירת הנשיאים מחזק ג"כ את הקשר של בני ישראל עם נשיאי ישראל שבכל דור, שגם עניין זה הוא נצחי, וגם לאחר ההסתלקות חיי הצדיק הם נצחיים כו' – ע"ש בארוכה ותמצא טוב.